הרשמו לרשימת התפוצה

שלך, א. כורם

״שלך, א. כורם״ הוא אי פי קצרצר, בן 5 שירים, המתעד מופע, הנושא את אותו השם, שכלל תרגומים חדשים לשירי לאונרד כהן מאת כורם, בפרשנות אישית, נשית ומקומית.

 

איה:

למה בכלל צריך עוד תרגום לעברית של לאונרד כהן? למה עכשיו? ולמה אני? 

 

ה"למה" הוא נרקיסיסטי לחלוטין. כשאת מבלה שעות וימים בתרגום, את שוגה באשלייה שגם לך יש חלק קטן, קטנטן, ביצירה המופלאה שלפנייך. שגם לך יש הזכות לומר עכשיו "זה שלי". ההתחקות אחר כותב שלא נרתע מעיסוק בדת, פוליטיקה, אלוהים, הצלחה, כישלון, אהבה וסקס - לפעמים כולם באותו שיר - העבירה אותי טרנספורמציה מסוימת: מה שלא הצלחתי ללחוש לבד, הצלחתי לצעוק בחסותו. כל מה שלא העזתי לכתוב לעסוק בו לפני כן, הפך לנקודת משיכה מרכזית בבחירת השירים שייכנסו בסופו של דבר לפרויקט. 

 

ה"למה עכשיו" אולי ברור מעט יותר: בעיקר בגלל שירים כמו "דמוקרטיה" שנדמה כאילו נכתבו אתמול, תוך כדי צפייה במהדורת החדשות. הייאוש לא נוח ובטח שלא חדש, אבל גם הוא זקוק לפסקול ועדיף אחד מקומי. 

כך הפך קוטף הכותנה השחור לאחמד שמערבב את הטיח וכיכר טיאננמן לשדרות רוטשילד, ול"מי בלהב" הצטרף "ונתנה תוקף", הפיוט המקורי ליום הכיפורים, אותו אחד שהיווה השראה לכתיבת השיר מלכתחילה. 

 

למה אני? כמי שחונכה על ברכי הפזמונאים הגדולים - כהן, ווייטס, דילן - אני יכולה להעיד שההאזנה להם היא תמיד מבחוץ פנימה, ניסיון לתפוס במלואה את החוויה של גיבור הסיפור, שהוא כמעט תמיד גבר. כותבות צעירות שמעוניינות להיתלות באילנות הגבוהים ביותר של המאה הקודמת, כמו למעשה כל מאזינה באשר היא, תאלצנה להמיר חלק גדול מהשירים, לתרגם אותם בינן לבין עצמן. לספר שוב את הסיפור, כך שגם להן יהיה בו חלק הפעם. 

 

סדר העדיפויות בהתמודדות עם האתגרים הרבים התבהר והלך ככל שהתקדמה העבודה: בראש ובראשונה - האווירה, הכוונה והתחושה הכללית של השיר. אחריהן - המוזיקליות של התרגום, החריזה והמצלול. ולבסוף - האותנטיות הפנימית של הטקסט כשהוא מושר על ידי אישה, וישראלית. 

 

חלק מהשירים התמסרו ללא קושי, חלקם בחריקת שיניים. כמה מהשירים קיבלו תלבושת זהה כמעט לזו המקורית; אחרים לקחתי לעצמי את הרשות להוציא לטיול קטן, מעט רחוק יותר מהבית, בתקווה ובאמונה שאיני מחללת את קודש השיר או את זכר המת. 

 

רבים לפניי תרגמו לעברית את שיריו של לאונרד כהן. אומר זאת בזהירות: אף אחד מהם לא היה מעריץ גדול ממני. 

 

שלכם, 

א. כורם