עלינו לא שרים שירים

נתן אלתרמן, מגדולי הכותבים בעברית, אם לא הגדול שבהם, הלך לעולמו לפני 55 שנה והותיר אחריו רשימה אינסופית של נכסי צאן ברזל בלתי נשכחים: ״פגישה לאין קץ״, ״ליל חניה״, ״ערב עירוני״, ״אליפלט״, ״כלניות״, ״עוד חוזר הניגון״, ״שיר העמק״ ועוד ועוד ועוד. יצירתו נטועה עמוק כל כך בדברי ימי התרבות המקומית, עד כי נדמה שלא ברור מה מגדיר את מה: אלתרמן את המילה העברית, או להיפך. 

ב״עלינו לא שרים שירים״, איה כורם עונה לשירי אלתרמן בשירים חדשים מקוריים משלה: תשובה נשית ועדכנית לפזמונים האהובים שחלקם נכתבו לפני כמעט מאה שנה. כורם חתומה על כל הטקסטים המעניקים זווית ראייה חדשה או מענה נשי חצוף, למונולוג הגברי כל כך של אלתרמן, על אהבה, חיים ומוות. על הלחנים והעיבודים המוזיקליים חתום אדם בן אמיתי, שותפה הקבוע לחיים וליצירה של כורם. 

​

בין השירים באלבום: ״אליפלט 2.0״, שיר המשך ל״אליפלט״ של אלתרמן וארגוב, מציע סוף אחר לסיפור בו אליפלט שורד את הקרב, שב הביתה ונאבק לחזור לחיות חיים נורמליים. ״ניגון עתיק״ זוכה לתשובה מצמיתה, מפי האישה שנמצאת בתוך הבית הבוער, גרסה עדכנית ל״ליל חניה״, רק הפעם של הנשים שנותרות בעורף, שאיש לא יכתוב עליהן שירי הלל ורעות קרב, ״שיר השומרת״, המושר מנקודת מבטה של אמא שהיא גם ילדה, ולחן חדש למילותיו של אלתרמן בשיר ״איה״.